"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב?
מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים." (תלמוד בבלי, מס' יומא, דף ט עמוד ב)
כ"כאלה חצופים, החבר'ה האלה של נוער הגבעות, כאלה שובבים וחסרי משמעת! כמה שהם פרועים, זרוקים ומרדנים. שום כבוד לבעלי סמכות, שום התחשבות באחרים. שורפים את הזמן בשוטטות על גבעות צחיחות, בהתגרויות ובקטטות עם ערבים. (אנחה...) אם רק היה אכפת להורים שלהם מהם, אולי היו נמצאים היום על ספסל הלימודים, במקום שבו הם צריכים להיות, במקום להסתבך בצרות. טוב שהילד שלי לא מסתובב עם הארחי-פרחי האלה!"ה!
זוהי התדמית שהודבקה לנוער הגבעות; אותם צעירים שהתקשורת הישראלית אוהבת לשנוא. הצגת נוער הגבעות בתקשורת כ"קיצונים, קנאים ומשיחיים" והכפשתם מעל כל במה באמצעים שלא היו מביישים שום לינץ' בככר העיר, עוררה עליהם את תרעומת הציבור כולו. בגללם, כך טוענים, אי אפשר לעשות שלום. בגללם העולם מחרים אותנו. בגללם הכלכלה שלנו מקרטעת. כל כך נוח להטיל את האחריות לכל חוליי המדינה על כתפיהם של כמה נערים ונערות הפזורים על ראשי הגבעות! אך כמה מאתנו באמת מכירים את הילדים הללו? לכמה מאתנו יצא לפגוש אותם? האם אנחנו בכלל מכירים מישהו שמכיר אותם? ואולי, אולי יכול להיות שהתקשורת, בעלת הנטיות השמאלניות, מעוותת בכוונה תחילה את דמותם כדי להטות את דעת הקהל לכיוון הרצוי לה?ה
בוודאי תופתעו לגלות שרוב הנוער הזה, בניגוד למה שאתם עשויים לקרוא באמצעי התקשורת, מורכב מצעירים טובים, רציניים, מסורים וחסרי כל שמץ של אנוכיות, הבאים ממשפחות טובות, שכל רצונם הוא לעורר מחדש את הגאווה היהודית של העם בארצו ולהנהיג אותו לקראת עתיד טוב יותר. כן כן, הם רוצים להנהיג, מכיוון שהם חשים שנוצר ואקום מסוכן בהנהגת המדינה. הם רואים את ישראל של היום מיטלטלת כספינה ללא הגה בין גלים זועפים בים של שנאה. הם עדים לפשיטת רגל מנהיגותית-פוליטית של ראשיה, המתנהלים ללא כיוון ברור, ללא ערכים, ללא עמוד שדרה ובלי גרם אחד של חוצפה ישראלית בריאה. הם רואים צבא הסובל מחרדת-הֶדֶק, בורח מאירועי ירי ולוחם כשידו האחת קשורה מאחורי גבו מחשש שיואשם על ידי בתי המשפט הנאורים בשימוש ב"כח בלתי סביר". הם רואים עם מבולבל ומיואש שמחפש נואשות מוצא מן הסבך, בעקבות שלושים שנות שטיפת מוח חסרת מעצורים מצד התקשורת השמאלנית. והם מתבוננים בחברה הישראלית של היום, שרובה מנותקת משורשיה ואינה זוכרת עוד מה אנחנו עושים כאן בארץ ישראל, חברה שהחליפה מזמן את הציונות והאידיאלים לאורם הלכה בחיי חומרנות ריקים מתוכן ובני חלוף.ף
 |
| שני נערי גבעות נוטלים פסק זמן מעבודות הבניה כדי ללמוד תורה. תמונה זו צולמה במערה במאחז שבות עמי שנהרסה מאז בידי צה"ל, בתקווה שהנערים ירימו ידיים ויעזבו את המקום. נקודה זו עדיין מיושבת, עד עצם היום הזה.ה. |
התשובה של נוער הגבעות למצב, כפי שהם רואים אותו, היא לממש בגלוי ובגאון את הזכות שנתן בורא עולם לעם ישראל ליישב את אדמתו, ללא מגבלות וללא הצטדקויות. התורה, הם מסבירים, מעניקה להם את הזכות – ולמעשה את החובה – ליישב את הארץ לאורכה ולרוחבה. ומה עם התנגדותו של נשיא ארצות הברית? צר לנו, הם עונים, אך אנו כפופים לסמכות גבוהה ממנו. ומה עם הבושה וההשפלה שאתם גורמים לצה"ל כשאינו מצליח למגר את תופעת המאחזים? תפקידו של הצבא זה לתקוף את איובינו, ולא את אחינו. למרות שהחזון שלהם נשמע חסר סיכוי לכאורה ומנוגד להיגיון הריאל-פוליטי הנוכחי, הם מאמינים שיישוב הארץ מתוך גאווה יהודית, תחושת ייעוד ואמירה חד משמעית, לא יביא לבידודה של ישראל בין אומות העולם, אלא להפך, דווקא יעורר כלפיה יחס של כבוד, הערכה ותמיכה.ה.
הנוער של גבעות השומרון רואה את עצמו כחיל החלוץ של תנועת ההתיישבות החדשה וכמגשים החלום הציוני. הם מצוידים בחזון, במרץ ובכושר הביצוע הדרושים להקמת נקודות התיישבות חדשות (המכונות מאחזים) על אדמות מדינה שוממות כנגד כל הסיכויים. תנועות ההתיישבות של העבר, שהזינו את העם בימי תפארתן באנרגיות עצומות ובלהט ערכי, נשחקו במהלך השנים עד שוויתרו כמעט לחלוטין על חזון ארץ ישראל השלמה, והן מוכנות להסתפק היום בגושי התיישבות מבודדים ומגודרים הסמוכים לגבולות ארץ ישראל הקטנה מלפני מלחמת ששת הימים. "מנטליות גטו" זו אינה מקובלת כלל וכלל על הזן החדש של צעירים וצעירות הצומחים בקרבנו, המזכירים לנו שכל גבעה שאינה נתפסת על ידי יהודים, נופלת במהרה לידי הערבים.םם
 |
| בנייה מחדש של מאחז שנהרס. בעוד רובו של הנוער הישראלי מצ'טט בפייסבוק או מבלה בקניונים, עוסק נוער הגבעות בבניין הארץ. |
אם כך, החבר'ה האלה הם באמת מכשול לשלום, לא?! אלא שהכל תלוי בהגדרה של "שלום". חייבים לזכור שמילה רבת-פנים זו, לפחות כשהיא מוזכרת בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הושפלה עד עפר ורוּקנה מכל משמעות על ידי שימוש יתר, הבטחות שווא והכשלונות הצורבים שנחלו הניסיונות להחליף שטחים תמורת שלום (תוכנית החלוקה, אוסלו, וואי, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות ועוד ועוד). השמאל בוודאי היה שמח להפקיע לגמרי את הכמיהה לשלום מהמגרש הציבורי ולנכס אותה לעצמו לשימושו הבלעדי, שהרי הוא מנסה לשכנע את העולם כי רק השמאל יודע להעריך את השלום באמת, ורק הוא מסוגל להביא אותו, על פי נוסחה סודית שכאילו מצויה בידו.ו.
עם כל הכבוד, הימין הפוליטי בישראל ובייחוד תומכי נוער הגבעות, חולקים על עמדה זו. לדעתם, לא די בכך שעלינו להימנע בכל מחיר מלהאמין עוד להבטחות שווא על חומוס בדמשק ושטחים תמורת שלום, אלא שעלינו ליטול את היוזמה, לצאת מתוך הגטאות וליישב את כל מרחבי הארץ, עד לנהר הירדן שבמזרח. האם זה כולל את גירוש הערבים? לא בהכרח, הם משיבים - ניתן לחיות אתם ביחסי שכנות טובים בתנאי שלא יאיימו על קיומנו. אבל צריך להיות ברור לכולם למי שייבת הארץ הזאת. הם מאמינים שהשגת אותו שלום חמקמק מחייבת להחיל תחילה ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל, מולדתם התנ"כית העתיקה של היהודים. כל עוד דובריו הנאמנים של הימין הפוליטי ותומכי ארץ ישראל השלמה נדחקים לשוליים על ידי התקשורת, מתקשה התפיסה הרעננה והמהפכנית הזו לחדור אל השיח הציבורי ולהתמודד בו כאפשרות ברת-קיימא. הפתרון של י"שטחים תמורת שלום" הפך אפוא לתסריט היחיד במשחק. ואולם, לדברי אנשי ארץ ישראל השלמה, הרעיון של "שטחים תמורת שלום" ייכשל שוב, כשם שנכשל אין ספור פעמים בעבר, וההצעה של פתרון "שתי מדינות לשני עמים", שזוכה לקידום אגרסיבי בכל האמצעים, תוביל בהכרח ל"פתרון הסופי". השָׁלוֹם הוא ביטוי לשְׁלֵמוּת, והוא יבוא, הם מדגישים, רק כשהארץ תהיה שְׁלֵמָה. על פי התוכנית האלוקית, עם ישראל חייב לשוב תחילה לאדמתו, ורק לאחר מכן יסייע להשכין בעולם אחדות וצדק עולמי. אולי הרעיון הזה נשמע לכם הזוי, או מנוגד לכל מה שחשבתם והאמנתם עד היום, אבל הוא בוודאי לא הזוי יותר מאשר נטישת לב ארץ ישראל, בעל החשיבות האסטרטגית, בידי אויבינו המושבעים הדוגלים בתפיסה האירנית, תמורת פיסת ניר!ר!
מיום ליום קשה יותר להתעלם מנוער הגבעות. הם הצליחו אפילו להגיע למסך הכסף:ף
הביקורת הנשמעת על נוער הגבעות ומעשיהם גם בקרב תומכי תנועת ההתיישבות מעידה על חוסר ההבנה הבסיסי של הנערים והנערות הללו. הרי כמעט כל עיר ויישוב שקיימים היום התחילו אי שם בעבר כ"מאחז בלתי חוקי" שהוקם על ידי "נוער גבעות", ורק מאוחר יותר צמח ליישוב בוגר ומפותח. אם אתם נמנים על מתנגדי מפעל ההתיישבות, יש לכם סיבה טובה לדאגה; הנוער הזה הרבה יותר נחוש להמשיך ולהקים יישובים, מאשר הממשלה נחושה להרוס אותם. אבל אם גם אתם סבורים שהקמת יישובים היא הדרך הנכונה, אתם יכולים לסמוך על נערים מסורים ועקשנים אלו שיפרצו לכיוונים חדשים, ואין ספק שעוד תפגשו אותם בעתיד מנהיגים את תנועת ההתיישבות המתחדשת.ת
 |
| משפחה צעירה מנסה לעכל את שארע בין חורבות ביתה במאחז הבית אמנם נהרס עד היסוד, אך רוחם נותרה איתנה כתמיד.ד כצפוי, נוער הגבעות הפך לצנינים בעיניה של ממשלת ישראל, ובצדק. נערים ונערות אלה, עיקשים, נחושים ונטולי מורא, מוּנָעים בכוח האמונה, הערכים והחזון האוטופי אודות דמותה הראויה של מדינה יהודית, מעזים לקרוא תגר על סמכות המדינה. הם נוקטים בנשק המרי האזרחי הבלתי אלים. למרות שיש החולקים על עמדותיהם ושיטות הפעולה שלהם, בעוד אחרים מכנים אותם "קיצונים", נוער זה פועל מתוך מניעים טהורים, והשקפת העולם שלו אינה מהפכנית יותר מזו של מתנגדיו מן העבר השני, השמאל הקיצוני, שאינו נופל קרבן להשמצות ולהכפשות על כל צעד ושעל.ל אם כן, מהם אותם "מאחזים"? המאחזים הינם נקודות התיישבות יהודיות חדשות ביהודה ובשומרון, שברובן, אם כי לא בכולן, מתגוררות מספר משפחות צעירות ואידיאליסטיות במבנים פשוטים הבנויים מלוחות עץ מעובד או במבנים יבילים (קרוואנים) על ראשי גבעות חשופות, בדרך כלל בקרבת יישובים קיימים. נקודות התיישבות תוססות אלה מוגדרות על ידי ממשלת ישראל כ"בלתי מורשות" או "בלתי חוקיות" מכיוון שלא קיבלו אישורים רשמיים להקמתן, ולכן הן נתונות תחת איום מתמיד של צווי הריסה. במקרים רבים מדובר בסך הכל בעניין בירוקרטי שולי כמו חריגה מייעוד הקרקע או חתימה שחסרה. לצדם קיימים כמה יישובים יהודים, חלקם מבוססים ומפותחים מאוד ובהם עשרות משפחות, בתי קבע ותשתיות, אשר למרות שהשלימו את כל התהליך הבירוקרטי וקיבלו את כל האישורים, מעמדם המשפטי טרם הוסדר רשמית מכיוון שהממשלה מסרבת להעניק את אישורה הסופי, מסיבות פוליטיות.ו |
 |
החלוצים בוני הארץ, היום ואז. רוב הישראלים נזכרים בערגה בחלוצים מן הימים שלפני קום המדינה (בתמונה משמאל), ורוחשים כלפיהם חיבה,
הערצה וכבוד. החלוצים הללו לא ביקשו רשות מאף אחד ולא ניסו כלל לאמץ לעצמם תדמית 'פוליטיקלי קורקטית'; הם עסקו בבניין ובהתיישבות,
ובזכות עמלם קנו היהודים אחיזה בקרקעות מולדתם. לעומתם, החלוצים בני דורנו ("נוער הגבעות" בתמונה מימין) זוכים בישראל הפוסט-ציונית וחסרת הכיוון של היום לקיתונות של השמצות, בוז וזלזול, פרי עמלה של תקשורת מגויסת המגוּבה בציבור תמים הניזון ממידע חלקי ומסולף.ף |
 |
דמותה של הרוח החדשה המנשבת בהתיישבות. זוג צעיר נקשר לאדמתו במאחז.ז
|
מאבק השמאל נגד החלוצים של ימינו: הרס בית משפחת קרליבך בתקוע
nnnnnnnnnnnnnnnnnnn
